התראקים הם קהילה אתנית- תרבותית (המספר שלהם מגיע לבערך 90 חבורות שבט) ממוצא הודי-אירופאי, שהתישבה בתקופה שבין מחצית מאה ה- 2 לפנה"ס למאה ה- 6 אחה"ס בשטחים של היום של בולגריה, רומניה, מולדובה, יוון הצפונית-מזרחית, טורקיה הצפונית-מערבית, סרביה המזרחית וחלק ממקדוניה.

התראקים היו אנשים גבוהים ורזים עם שערות זהובים או פליזיים, עם עור לבן כחלב ועיניים כחולות. מאפיינת אותם התרועה עם סימבוליות דתית שנעשתה בעיקר לנשים. אביזר טיפוסי לגברים היו התכשיטים, שלא היו כמוהם בערבות ובעיטור. הנהלת המשפחה נעשתה לידי הגבר.
בעמק קאזאנלאק האודריסים מוכרים כשבט בעל רב-עצמה. הוכחות אל גדולתם מוצאים כול הזמן, אף הכי מרתקים הם התבניתות הגמישות של סבט ה-3 עצמו והשליט הקודם- תרס. בזמן שלטונו של המושל האדיר של הממלכה האורדיסית - סבט ה-3, כמרכז ראשי היתה הנוסדה ממנו עיר סתופוליס, שנשארה מתחת לפני המים של אגם "קופרינקה".
התראקים היו חיילים מפורסמים. הם נראו מפחידים לאלינים עם צבא שנבנתה באופן בלתי שגרתי ועם השיטה הבלתי רגילה של הנהלת הקרב, עם המון מארבים ותחבולות. לפי האיליאדה של הומרוס, השבטים התראקים משתתפים במלחמת טרויה (סביבות מאה 1250לפנה"ס) במנהיגותו של המלך רסוס, הנהרג מידי אודיסאוס ודיאומד.

לתראקים לא היה כתיבה משלהם, הם השתמשו באלפבית היווני. נשמרו כמה רישומים בשפה התראקית עם אותיות יווניות. מרכיבים רבים מדת התראקית משולבים בדת הנוצרית, וכמה מהם השתנו והגיעו לידינו כמסורת פולקלור. בלוח-שנה הנוצרי החגיגי, וגם במנהגים לאומים לחלוטין, ישנם פרטים משומרים מטקסים הפגניים העתיקים.
התראקים היו ידועם כמקצוענים בעשית מצרכי מתכת. אפשר להעריך מיומנותם מתרומות הקבר- תכשיטים, קישוטים, כלי מתכת נדיר. צורות הקפדניות העדינות והעיטור הגיאומטרי מאפיינים את האנדרטות הקדומות(מטמון וולצ'יתרנסקו). לעתים קרובות מתוארים בעלי-חיים מציאותיים וגם דמיוניים. סצנה אהובה היא "אריה מתנפל על שור". באמצע המאה ה-1 לפנה"ס מופיע דימוי האנושי- בעיקר בסצנות ציד.