מאותרת במעבות היער של הרי הבלקן ("ההר העתיק") העיר וליקו טרנובו מגלה את נתיבים ההיסטוריים העתיקים המובילים עד בולגריה של היום. העיר העתיקה הבולגרית נבנתה בבולגריה הצפונית מרכזית ב210 מטר מעל  גובה פני הים, במרחקים כמעט שווים מהערים ההכי גדולות במדינה- ב241 ק''מ צפון-מזרחית מסופיה, ב228 ק''מ מערבית מורנה, ב192 ק''מ צפון-מזרחית מפלובדיב וב224 ק''מ צפון-מערבית מבורגס. וליקו טרנובו ממוקמת מעל הכרוכים עמוקות בהיסטוריה הבולגרית גבעות היסטוריות צרבץ, טרפיזה וסבטה גורה (ההר הקדוש), התלויות מעל לנהר יאנטרה. וליקו טרנובו היא עיר עם מורשת היסטורית עשירה. האדריכלות מוכנסת בביניינים ומלונות העיקריים, עם הניואנסים של ההיסטוריה הבולגרית.

עקבות הראשונות שהתגלו בגבעת טרפיזה מתוארכים למאה ה-3 לפנה"ס. בשנת 1187 שני האחים הבויארים -אסן ופטר הכריזו בוליקו טרנובו מרד על השלטון הביזנטי ואחרי נצחון המרד וליקו טרנובו נעשתה לבירה של האימפריה הבולגרית. ב-17 ביולי 1393, לאחר מצור שנמשך שלושה חודשים, נפלה טרנובו בידי העות'מאנים. היא נשארה כבושה במשך כ-480 שנים. בתקופת הרנסאנס הבולגרי בוליקו טרנובו התרחשה צמיחה כלכלית ותרבותית. התפתחו במהירות המסחרים, פרחו העסקים, נבנים ביניינים וכנסיות יצאי דופן. וליקו טרנובו נהפכת למרכז רוחני במאבקים בשל עצמאות דתית ושחרור לאומי. ב-7 ביוני 1877 וליקו טרנובו משוחררת מעול העות'מאני. ב-17 באפריל 1879 התכנסה המועצה הלאומית הראשונה בטרנובו ואשרה את החוקה הראשונה של בולגריה שכונתה חוקת טרנובו- החוקה ההכי דמוקרטית באירופה של זמן הזה. הגבעה צרבץ (תמונה 4), הממוקמת באזור המזרחי של העיר היתה מוצהרת כשמורה ארכיטקטונית. נשמר שער הכניסה, מגדל הבאלדוין *  (תמונה 10), הארמונות והמתחמים של הפטריארכים של האימפריה הבולגרית השנייה (מאה ה12-14).

בגבעת טרפיזה נחשפו 17 כנסיות, החשובות ביותר מהן אלו "דימיטאר הקדוש" (תמונה 8), והכנסייה "ארבעים המרטירים הקדושים". הכנסיות האחרות גם כן מובהקות- "ניקולה הקדוש", "קירילוס ומתודיוס הקדושים", "קונסטנטין ואלנה הקדושים". כאסירות תודה אל עבר ההיסטורי בימינו מיוצר מופע הראווה שמיעתי-חזותי מפואר- צרבגראד טרנובו- צליל ואור (תמונה 7).
וליקו טרנובו היא אחת מהערים ההכי אהובים מהמבקרים של בולגריה.

*מגדל הבאלדוין מגבעת צרבץ בוליקו טרנובו, בה מניחים, שהיה נעצר, קיסר הלטיני השבוי של קונסטנטינופול בלדווין הראשון, רוזן פלנדריה, אחרי הפסדו בקרב נגד צאר קלויאן בשנת 1205.