המנזר בצ'קובו "העלאתה של מרים השמיימה" הוא מנזר בולגרי השני במידותיו אחרי מנזר רילה. המנזר מוקף מגבעות המפוארות של הרי רודופי, ויחד עם הממדים המרשימים והאמיתות שלו מסיבים אל הגדרתו כמנזר המבוקר ביותר בבולגריה.
בשנת 1083 הסבסט והדומסטיק המפואר של המערב, כלומר חצי האי הבלקני, הגרוזיני גריגוריי בקוריאני והאח שלו אבזיי, עשו תרומה עצומה בכסף ואחוזות אל מנת נוסדת מנזר בערוץ של נהר צ'יה מעל אסנובגרד. עוד בזמן הייסוד הוא ייצר תקנון מנזרי, באמצעותו רצה לא רק להסדיר את אחוזותם ואת חייהם של הנזירים, אלא גם להניח מעצור לפני השתלטות המנזר לידי כמורה הדוברת יוונית. בו נצווה, שהמנזר הוא גרוזיני ורק הלבלר יכול להיות ביזנטיני.
בקוריאני מת בקרב עם הפצ'נגים בקירבת פלובדיב, רק שלושה שנים מאוחר יותר, אף הצוואה שלו שהמנזר תיהיה גרוזיני נשמרה עד לסופה של מאה ה12.
במהלך השנים למנזר היה תוקף של מרכז ספרותי גרוזיני- יווני. בין העובדים המשכילים כאן היה גם פילוסוף- הנאופלטוניק הגרוזיני הידוע יואן פאטריצי (1050-1130).
מהביניינים הראשונים של המנזר עד היום נשמרה הגלוסקמא. יש לה שני קומות, בתחתון מעוצב מחסן העצמות, ובעליון- הקפלה. ארבעה-עשר הקברות, המחופרים ברצפת מחסן העצמות מצביעים על זות, שהגלוסקמא נבנתה רק לצורכי המשפחה של בקוריאני.
בשנת 1199 האזור של פלובדיב והרי רודופי האמצעים שוב צורפו למדינה הבולגרית המחודשת מהאחים אסן ופטר. כנראה, המנזר עבר בהדרגתיות מידי הגרוזינים בידי הבולגרים במאות הבאות, אף למרות זות במידת מה ההשפעה הגרוזינית בו שרדה עד למאה ה14.
המנזר בצ'קובו נשאר בגבולותיה של מדינה הבולגרית עד שנת 1364, מתי שצבא העותומנית כבשה את פלובדיב ומצודות הרודופיות הסמוכות. אחרי נפילת גם כן של טרנובגרד, במנזר מתנזר פטריארך הבולגרי האחרון והסופר הידוע פטריארך אפטימיי. היותו בגלות כאן אף לא מרתיע אותו והפטריארך יחד עם תלמידיו פיתח פעילות דתית וספרותית נמרצת מאחורי קירותיו של המנזר.
במאה ה15 המנזר נשרף לידי הטורקים. תחייתו מחדש התחילה בסביבות שנת 1600 עם הקמת האגף הדרומי והקתדרלה החדשה.
בחזותו הנוכחית המנזר שרד עד תחילת המאה שלנו, אז התמוטט האגף המערבי. במאה ה19 המנזר היה מפורסם בתרקיה עד כדי כך, שמסגרות הישנות של ימי הביניים שלו לא הספיקו לאיסופם של צליינים הרבים. לכן בסביבות שנת 1833, חצר המשק הקטן, הדבוק החוצה לאגף הדרומי, נרחב ונבנה בצירוף עם ביתי-הארחה השני קומתיים, שקומת הקרקע שלהם היתה עם רפתות, ובקומה העליונה היו חדרי האורחים. המבנים בחצר שרופו בשנת 1947, אף בשנות השמונים שוחזרו בהתאמה עם הפרויקטים של האדריכל ניקולה מושנוב והאדריכלית זלטקה קירובה.
כדי לספק משטח תפילות נוסף למבקרים, ראש המנזר אנני, בולגרי מסליבן, מימש בשנות 1834 ו1837 את הבנייה של כנסייה שלישית חדשה, הממוקמת בחצר הצליינים.
במנזר בצ'קובו מוחזקות יצירות אומנות מפוארות רבות. אלו ציורי קיר, פיסולי עץ, איקונות וציוד כנסייתי. הגלוסקמא (כנסיית בית הקברות) וציורי הקיר היחודיים בה נשמרים עד היום מעת יסודו של המנזר. בקומה הנמוכה יותר מוחזקת כתובת עם שמו של צייר הגרוזיני יואן יוורופולץ', המבצע של הפרסקו. מבוצעת בטכניקת פרסקו המסורתית של ימי הביניים ועם סגנון הביזנטי האופייני למאה ה11-12, היא מופעה כאחת ממצבות המקצועיות והמעודנות ביותר של אומנות הנצרית האורתודוכסית הכנסייתית.
הגילוף משומש בהיקף נרחב במנזר. אפשרי לאשר את זה מדוכן המפוסל מעץ של אחת השולחנות הכבוד ממאה ה16-17. ממאה ה17 הם השלד המפוסל מעץ של איקונוסטאזיס המוזהב, שערים הצארים בכנסייה הראשית המבוצעים עם פשטות גדולה ועדינות. זולת לכנסייה הראשית, המתחם כולל גם שני מקדשים קטנים יותר- "המלאכים הראשים" (ממאה ה13-14), שנמצא בחצר הצפוני ליד הכנסייה הראשית, ו"ניקולה הקדוש", הבנוי במועד 1834-1837. הכנסייה ניקולה הקדוש, הממוקמת באזור הדרומי של חצר הפנימי, מרשימה עם ציורי הקיר הנשמרים משנת 1841, מעשה ידו של אומן המיומן הידוע זכארי זוגרף (שצייר גם את דמותו של עצמו ביניהם). במנזר יש מוזיאון, בו אפשר לראות חפצים טקסים מתקופות שונות.